שיקום שיתוף פעולה דה-לאומית במלחמת העולם השנייה (מחזור 30 ביוני 1961)

מסלול זה נוגע להחזרה האפשרית של הלאום הבלגי לאנשים (והשאלה השנויה במחלוקת של צאצאיהם) שאיבדו אותה בעקבות ביטולי שיתוף הפעולה שלאחר מלחמת העולם השנייה. זהו מסלול היסטורי מסוג שיקום (דלי RST) ולא מסלול רגיל ללאום, והוא לא פעיל היום במובן של ערוץ יישום פתוח - מסגרת הדלאומיזציה המקורית פעלה מ-1944 עד 1962, וכל אפשרות שיקום היא צרה.

הדה-לאומיזציות בוצעו במסגרת Decret-loi du 16 decembre 1944 (הצעד הראשוני של דה-לאומיזציה לאחר מלחמת העולם השנייה), Loi du 30 juin 1961 וLoi du 1er août 1962. אמצעים אלה שללו את הלאומיות הבלגית מקבוצות משתפי פעולה: משתפי פעולה רקסיסטיים (וואלונים), עם כ-3,500 מקרים, ומשתפי פעולה של VNV (פלמים), עם כ-5,000 מקרים.

המסגרת המקורית חלה על הקבוצה הישירה. שיקום באמצעות מסלול החלמה (התאוששות) מבוסס על סעיף 24 של Code de la Nationalité belge, תחת המסגרת שלאחר 2008 שהסירה את האובדן האוטומטי. ההיקף של כל שחזור עבור צאצאים נותר שנוי במחלוקת משפטית, כאשר שאלה זו תלויה בפעולה פרלמנטרית ולא מיושבת בטקסטים הקיימים.

אזרחות בלגית היא סמכות פדרלית בלעדית (סעיף 8 בחוקה) והיא מנוהלת באמצעות Code de la nationalité belge (Loi du 28 juin 1984), כפי שתוקן. המבנה הפדרלי-תלת לשוני של בלגיה פירושו שהעניינים מטופלים לפי קהילה לשונית בהולנדית, צרפתית או גרמנית, כאשר ההליך היומיומי מנוהל על ידי Officier de l'état civil בקומונה, לצד Procureur du Roi.

Cour de cassation (1ère chambre, 13 בדצמבר 2018) קבע כי החזרה של אזרחות היא מכוננת ולא הצהרתית למעשה.